הדר

אדמות הדר, כ-20.000 דונם' היו של השיח' שָאקֶר אָבּוּ קִישֶק, .

מדובר בשטח בין אדמות פתח תקווה בדרום, רמת השרון והרצליה במערב, רמתים ועין חי (כפר מל"ל) בצפון רמתים ומגדיאל במזרח.

בשנת 1921 פרצו בארץ מאורעות, הערבים פרעו וגרמו נזקים ליהודים. אנשי השבט של אָבּוּ קִישֶק, ועוזריו, ערביי  הסביבה, התנפלו על המושבות פתח תקווה וכפר סבא וגרמו נזקים  ונפגעים בקרב היהודים. הבריטים ששלטו אז בארץ, הביאו את אבו קישק למשפט, ונגזר עליו לשלם קנס כספי רב. הוא נאלץ  למכור קרקעות שבבעלותו על מנת לכסות את תשלום הקנס ואלה היו האדמות שעליהן עומדת כיום כפר הדר. יהושע חנקין רכש ממנו את הקרקעות הללו עבור ההתיישבות היהודית.

יהושע חנקין, שהיה יושב ראש הכשרת היישוב וכונה גם  "גואל האדמות", היה קונה אדמות מהערבים ומוכר אותן למתיישבים היהודים.

ב-4 ביוני 1924 נחתם הסכם, בין חנקין לשיח' אבו קישק, על קניית כ- 4000 דונם, תמורת 3 וחצי לא"י (לירות ארץ ישראליות) לדונם. אך את האדמות רצו לרכוש גם שתי קבוצות של יהודים, אחת מווילנה והשניה קבוצת חסידי גור מפולין. הקבוצה של חסידי גור, הציעה סכום גבוה של 9  לא"י לדונם הסכום הגבוה הזה גרם לקבוצה מווילנה לרדת מהעניין. כמובן שהצעתם של חסידי גור התקבלה אצל אבו קישק, אך באותה תקופה החל בפולין משבר כלכלי קשה והחסידים לא הצליחו לגייס את הכסף להשלמת העסקה, ונאלצו אף הם לרדת מהעניין.  אז, חזר חנקין לתמונה ובשנת 1927, רכש את הקרקע ב- 5  לא"י לדונם, ומכרה למתיישבים היהודים.

בשנות העשרים של המאה העשרים, התיישבו בדרום השרון בעלי הון זעיר - אנשי העלייה הרביעית - אשר ביקשו לעבוד בחקלאות. האזור נבחר כי האדמה במקום התאימה לפיתוח ענף ההדרים שנחשב אז לענף מבטיח כלכלית. וגם, היה קרוב לתל-אביב, שלמעשה, הייתה המרכז העירוני הקרוב והמתפתח  שצרך תוצרת חקלאית.

למי מכר חנקין את האדמות?

  1. קבוצת איזקסון וחבריו, מוותיקי הארץ וענף ההדרים בה, שכללה את: יצחק רוקח, ד"ר לוי, ד"ר דונקנבלום, אוסטר, מנשה בכור ואחרים רכשה את הרכישה הגדולה ביותר כ- 1500 דונם.
  2. הציוני הקנדי בעל ההון, נחום שיפר ושותפו, יעקב הלפרין, רכשו יחדיו 1,000 דונם. שיפר בנה לו על הגבעה בשטח, את ביתו.
  3. קבוצה של בעלי אמצעים קטנים מתושבי הארץ שחלמו לעבור מהעיר לכפר, קבוצה זו רכשה 325 דונם.

הקבוצה האחרונה, הצטרפה לשיפר והלפרין 2 היזמים הפרטיים, שמהם קיבלו 130 דונם למטרות ציבוריות וכך הגדילו את שטחם ל-455 דונם.  האדמות רוכזו בסמוך לאדמות רמתיים.

גבולות המושבה: במערב רחוב ההכשרות, בדרום רחוב הפרדס, בצפון רחוב הבנים במזרח רחוב האורנים.

קבוצת האנשים שהתארגנה לקנות את השטח היו בעלי מקצועות חופשיים.      

הם החליטו להעניק שם למושבה - "הדר" ומאחר שבאותה תקופה, תנועת המושבים ייחדה כבר לעצמה את השם "מושב הדר", החליטו התושבים לאמץ לעצמם את השם "כפר הדר" ולאגודת המים שלהם קראו אגודת המים – "כפר הדר". לימים קוצר השם והיה ל"הדר"

המייסדים היו: אריה אבטיחי, אפרים כהן, יצחק לב, שמחה קלריך, מרדכי קריתי (מסטצקין), נחום שיפר, יחיאל אורבוך, זאב ולובסקי, אריה משניבסקי, ויקטור נדז'י, רחל קיט,  זאב ריזברג, שלמה שלום.

זאב וילובסקי היה פעיל בוועד המושבה ושימש מוכתר המושבה. המוכתר היה המקשר בין היישוב היהודי לממשלת המנדט הבריטי ששלט בארץ. בסמכותו ייצג את הכפר מול השלטונות ואשר מסמכים רשמיים, אחראי למחסן הנשק של המושבה.

בשנת 1949 היה מנחם פניני  מזכיר כפר הדר

בכניסה לישוב נטעו המתיישבים, ברושים ושדרות עצי נוי, ניטעו וטופחו בה חורשות אורנים.

הקימו מכון מים משותף.

הוועד שנבחר לנהל את כפר הדר מנה חמישה חברים וביניהם: נחום שיפר – יושב ראש, אריה אבטיחי, שמחה קלריך, מרדכי קריתי ואפרים כהן.

בהדר התפתחה העבודה על טהרת הפועלים היהודים. אך בשטחים שבשכנות להם, בחלקות איזקסון, רוקח, גזונהייט ואנג'ל – העסיקו ערבים למורת רוחם של תושבי הדר.

 

 

גרעיני ההכשרה -                                                                 

כרית     הפך להיות קבוץ   כפר מנחם
מחר
      הפך להיות קבוץ   גברעם
קיבוץ א"י – ו'
   הפך להיות קבוץ עין דור
ספיח
  הפך להיות קבוץ בית קמה
הכשרה בשם קיבוץ הפכה להיות קבוץ גזית
פועלים חקלאיים
הפך להיות רישפון
גבעת המעפילים (הנוער הציוני)
הפכה להיות קבוץ ניצנים
בני גאולים
הפך להיות מושב גאולים
בסיס אופק
שהיה מעבר לרחוב ההכשרות הפך להיות קבוץ נבטים השטח הפך לגני צבי   

גרעיני ההכשרות התרכזו באזור רחוב ההכשרות וכן ברחוב בתי הסוכנות. לימים הפכו גרעיני הכשרות אלו לקבוצים ויישובים בארץ ישראל.                

ועד הכפר אף סייע והקים להם בתי סוכנות שיהיו מגורים לפועלים מן ההכשרות.

בשנת 1931 ניטעו בהדר עצים. בכניסה להדר ניטעו משני הצדדים עצי ברושים, ברחוב האורנים ניטעו עצי בְּרַכִיכִיטוֹן. ליד בית העם ניטעה על שלושה דונם, חורשת אורנים. לאורכו של רחוב התכלת ניטעו עצי סיגלון ועל שום צבעם נקבע שמו של הרחוב – התכלת.
בשנים 1930 – 1933 ניטעו בכפר הדר יותר מ-500 דונם של פרדסים ובגוש שמדרום לכפר הדר עוד כ-3,500 דונם של פרדסים. 

בין השנים 1932 – 1936  החלו  נשים רבות להגיע ולעבוד בפרדסים. בכל פרדס גדול הוקם בית אריזה שסיפק שפע עבודה במשך כל תקופת החורף. כולם עבדו באריזה. הבחורות היו בוררות ועוטפות והגברים עסקו בעיקר כקוטפים, מגישים, אורזים, נגרים וסבלים.

בשנת 1933 הקימו תושבי הכפר את "בית העם" לזכרו של אברהם ישפה שהיה יושב ראש המושב . הבית נקרא "בית אברהם". (כיום 2021 מרכז האומנויות)  בו פעל ועד היישוב, בית הכנסת וקן הנוער העובד והלומד. בחגיגות יום העצמאות התקיימו בו ריקודי עם.

בדרך כפר הדר פעלה מאפיית הלחם, שהייתה שייכת לשתי משפחות תרח ופרויליך. המאפייה הוקמה בשנות ה-30 המאוחרות  עד 1947 לערך ואחר עברה לרמתיים. במאפייה היה תנור גדול. שמעון תרח מכר את הלחמים בבתים, במטבחי הפועלים ובגרעיני ההכשרה.
את תנור המאפייה כיבו ביום שישי בצהרים והוא נשאר חם עד שבת בבוקר. תושבי הכפר ניצלו עובדה זו ובימי שישי בצהריים הביאו את סירי החמין הביתי לשבת והכניסו בתנור המאפייה וביום שבת לאחר התפילה בבית הכנסת היו נושאים את החמין לביתם.

רק בשנת 1937 התחברה הדר אל רשת החשמל.

בשנת 1945 נסלל הכביש הפנימי באורך קילומטר.

מלחמת העולם השנייה שהתרחשה בין השנים 1939 – 1945, גרמה למשבר בענף ואי אפשר היה לייצא תפוזים לאירופה, והפרדסנים עם עובדיהם, נאלצו לנטוש את הפרדסים. הפירות נרקבו על העצים והתושבים נותרו ללא מקור פרנסה.

עם קום המדינה החלה תקופת התאוששות. זנים חדשים של פרי הדר, התפתחו ובאו לעולם: קלמנטינות, ולנסיה, טבורי ואשכוליות. ושוב הפך הפרדס למקור הכנסה חשוב לפרדסנים.
המתיישבים עסקו אף בפיתוח משתלות עצי הדר, אבטיחים, ירקות וכן משק חי: עיזים ולולים קטנים.
מסביב לבתי המתיישבים נבנה המשק שכלל: לול, גינת ירק ועצי פרי.
מאיר אברמוביץ היה עובר עם משאיתו בין בתי הכפר ומעמיס עליה את התוצרת החקלאית ומובילם לשוק הסיטונאי בתל אביב.  בתקופה מאוחרת יותר היה זה נפתלי ענני.

במרכז המושבה, דרך כפר הדר פינת התכלת, עמד הסילו - מחסן התערובת לבעלי החיים, הצרכנייה בה מכרו מִמָזון עד כְּלֵי עבודה, בית הקולנוע של שְנָיידֶר בו הקרינו ממיטב הסרטים של אותה תקופה, לשכת העבודה אשר סיפקה עבודה לדורשים והקיוסק של אושינסקי שבו מכרו גזוז,  סיגריות, סוכריות ומסטיקים, הספרייה, מועצה מקומית, דואר, תחנת גָפִירִים(נוטרים). במרכז זה התכנסו התושבים כל אחד על פי צרכיו.
לילדים שימש המקום כמגרש משחקים כמו: מחבואים, ג'ולות, כדורגל ועוד.

(ש.קליין הצריף הראשון.)

 

מפת הדר משנת 1934