בסוף המאה ה 19 נחשב השרון לחבל ארץ נידח, אזור שוליים. מצב זה נמשך למעשה עד אחרי מלחמת העולם הראשונה. כניסתו של הגורם היהודי לאזור ומלחמת העולם הראשונה שינתה את פניו ללא הכר. עוד לפני המלחמה נמכרו אדמות בשרון לידי חברות יהודיות כמו הכשרת היישוב וחברת גאולה. מכירה זו סימנה את כניסתה של ההתיישבות היהודית לאזור. גוש הקרקעות הגדול, קרקעות אבו קישק, נקנה מידי אפנדים מיפו שהיו בעלי הקרקעות של הכפר ביר עדס. אחרי המלחמה הושלמה הקנייה מאפנדים ופלחים בכפר. רכישת הקרקעות באזור נמשכה גם אחרי שהוקמה המושבה הראשונה בשרון הדרומי - מגדיאל.

 

מאמצע שנות ה-20 ועד פרסום המדיניות הבריטית שהגבילה את מכירתן של אדמות ליהודים בארץ-ישראל, בעקבות מאורעות 1929 ("הספר הלבן" מאוקטובר 1930), היו 61% מן הקרקעות שרכשו היהודים בארץ-ישראל באזור השרון - ורובן הגדול בשרון הדרומי. בשנת 1924 פנתה קבוצה של עולים בני העלייה הרביעית שנפגשו באקראי ביפו והתקשרו עם חברת הכשרת היישוב וביקשו מחנקין שירכוש עבורם אדמה להקמת מושבה. חנקין הציע להם את אדמות ביר עדס, דרומית מזרחית לכפר מל"ל, אדמות חמרה טובות לחקלאות. שנהנתה גם מיתרונות הקרבה למוקדי יישוב יהודיים קיימים. הקבוצה החליטה לרכוש את האדמות וכך הונח הבסיס למושבה מגדיאל. 

(עמית עירית, הפעילות ההתיישבותית היהודית בשרון הדרומי (1918 - 1929), דוקטורט אוני` עברית, 1993. חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996)

 

 ביום י"ב מנחם אב תרפ"ד, יולי 1924 התכנסו 11 מהמייסדים בתל אביב, והחליטו על קניית אדמה על מנת להקים יחד ישוב חדש בארץ ישראל, שלא כרוב העולים באותה עלייה, שהקימו בתי קפה מסעדות וקיוסקים, אשר תל אביב נתמלאה בהם. אלה היו אנשים בורגנים, ציונים נציגי העלייה הרביעית, מפולין.

יהושע חנקין שהיה יושב ראש חברת "הכשרת הישוב" וכוּנָה גם "גואל האדמות" שמע על הקבוצה והציע לה את אדמות "פרדס מרגושס" בגבול בני ברק ורמת גן, כיום שכונת מרום נווה. כשהגיעו אנשי הקבוצה למקום נתגלה להם כי האדמה אינה מתאימה לחקלאות ודחו את ההצעה. חנקין הציע להם את אדמות "ביר עדס" והאדמות אכן התאימו. אלו היו שטחי קוצים, אבנים, שרצים ועוד. לא היה בשטח זכר להתיישבות, רק מזרחית למקום.

חנקין קנה 4,000 דונם אדמה מהאפנדים של "ביר עדס" ומכר אותה למייסדים. בזמן הצגת גבולות השטח המיועד לישוב החדש, עבר במקום אדם ששמו, שלמה לִיוֶר, אשר היה בדרכו לחפש עבודה, כשראה קבוצת אנשים, התקרב ושאל: "מה קורה פה?"

ענו לו: "אנו מקימים ישוב, רוצה להצטרף?"

ענה ליור: "כן!"

וכך הצטרף לִיוֶר לקבוצה.

ומספר מייסדי מגדיאל היה ל-12.  

(שמחה קליין,הצריף הראשון,2017)