רוב קרקעות השרון הדרומי היו בבעלות משפחת אבו קישק חמולה חזקה אליה נספחו משפחות שהיו מוכנות לקבל על עצמן את המרות השבטית החדשה. בראשית המאה העשרים היה שבט ערב אבו קישק החזק ביותר באזור ונכבדו השיח` סאכר אבו קישק נחשב לאישיות החזקה בפוליטיקה המקומית. עושרה של המשפחה וכוחה נשען על האדמות הרבות שהיו ברשותה מצפון ומדרום לירקון. את האדמות שעליהן הוקמה לימים רמתיים, שנקראו `ארד פי דוזדוז`, העבירו לרשותם אחרי שהחמולה נאלצה לנטוש את המקום אחרי פרשיית רצח.

 

בסוף המאה ה - 19 לפני מלחמת העולם הסתמנה מגמה של רכישת קרקעות באזור ע"י יזמים פרטיים שראו את הפוטנציאל החקלאי של אדמות השרון כמו גם את היתרון שבקרבה היחסית ליישוב היהודי ביפו. בין הקונים הפרטיים ניתן למצוא יזמים ובעלי הון כמו יצחק ביצ`קוב, שבא לפתח תקווה בשלהי המאה ה-19, רכש משיח` אבו-קישק שטח גדול מעבר לירקון, חזר לרוסיה, אך שב ארצה עם משפחתו רק בתחילת המאה העשרים. קבוצה אחרת שרכשה שטח נכבד מאדמות אבו קישק היו היזמים שהקימו את פרדס בחריה בתחילת המאה העשרים.

 

ערב מלחמת העולם הראשונה התחילה הקנייה המאורגנת של החברות הקרקעיות: כבר בשנת 1913 רכשה "חברת גאולה" בשותפות עם חברת הכשרת היישוב מידי אברהים אבן יוסוף בק איסקנדר, תושב יפו את גוש קרקעות שנודע בשם `גוש כפר מל"ל` בפאתי היישוב. בשטח נמכר לארבעה מאיכרי פתח תקווה שרכשו את השטח שגבל בעין חי וגידלו בו טבק בגבול פרדס בחריה. דפוס הקנייה של החברות היה מבוסס על רכישה של גושי קרקעות גדולים ורצופים שנוח לחלק אותם למכירה לקבוצות מתיישבים. בשנת 1924 נרכשו ע"י מיסדי ווותיקי רמתיים, 17 חלקות אדמה כשממוצע גודל החלקה הוא כ-20 דונם. בסופו של דבר עלו לקרקע החל מ1925 כ14 איש.

 

בשנת 1925 פנה אריך מוזס לכמה בעלי הון פרטים על מנת שיעזרו לרכוש ולרכז גוש קרקעות גדול להתיישבות שביקש להקים. כך נרכשו 200 ד` מידי שניים מהאיכרים מפתח תקווה. יחד עם החלקות של שני החקלאים שהתיישבו כבר במקום, משפחות גליניק וקאופמן היה שטחו של היישוב בחדש 260 ד` בסה"כ. כעבור כמה שנים הרחיבו חברי רמתיים את היישוב בעוד 650 ד` כשקנו מחנקין חלק מקרקעות גוש אבו קישק בעזרת תרומה מהולנד. האדמות החדשות נקראו ע"ש הנדבן - אדמות האוטהקר.

(עמית עירית, הפעילות ההתיישבותית היהודית בשרון הדרומי (1918 - 1929), דוקטורט אוני` עברית, 1993. חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996).