תושבי רמת הדר שילמו על הבית והקרקע בנו לולים וניסו לגדל ירקות. כסף לחיות ממנו לא נותר לאיש. הפרנסה הייתה קשה ובמשורה, בייחוד כשמדובר ב`ייקים` שלא לקחו הלוואות ושילמו הכל במזומן. המצוקה הצמיחה פרנסות שונות ומשונות: פיינה היה עגלון והוביל את הילדים לבית הספר של כפר מל"ל ואת הביצים למחסן הביצים. אדלר מכר במחסן מאחורי הבית כל מיני דברים למשק: מסמרים, חוטי ברזל חבלים וכו`.

ענף אחר שהתפתח במיוחד ביישוב היו הפנסיונים, חדרי האירוח של משפחת גולדשמידט ושל הגברת פיינה. פעם אחת פנסיונרית של גב` פיינה שכרה חדר אצל שכנתה הדה הברר וגנבה לה את כל הדברים. הד"ר לבנטל, שופט מחוזי בגרמניה היה סוחב מזוודות של אנשים שבאו לשהות בפנסיונים.

פרנסה אחרת הייתה החזקת משוגעים. היו משוגעים אצל משפחת כרמי, אצל שינפרנק ואצל ד"ר בכרך. הייתה משוגעת אחת שכאשר מישהו היה משתעל -היא הייתה משתגעת.... המשוגע מקס היה מעביר את יומו ברעיית צבים. היה הולך אתם מערבה אח"כ הולך צפונה עד שהיה מגיע לתעלת המים הבלתי עבירה ואז חוזר למשק כרמי .....

בני הזוג קאופמן היו היחידים שהחזיקו רפת קטנה. בנם ארנולד קאופמן, שניהל את המשק העדיף למכור את החלב בעצמו ולא דרך `תנובה`. מצוידים בעגלה קטנה וציורית היו סובבים בכפר ומחלקים את החלב מוקדם בבוקר, אחרי החליבה. מהעודפים המעטים ייצרו תוצרת חלב. עם השנים קנו עודפי חלב ממושבים אחרים וייצרו `חלב רזה` שהיו נותנים לתרנגולות בתור תוספת מזון בזמן המלחמה כשלא היה בתערובת די חלבון.

עד שנפתחה חנות המכולת המקומית, היה רוכל בא ומוכר מצרכים. מה שלא הביא הרוכל קנו בכפר הדר הסמוכה אליה היו הולכים ברגל כמובן. גם כשפתח פיינה את חנות המכולת שלו הביאו את המצרכים בתרמיל....

(חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996. ערב ראיונות עם וותיקי היישוב, ערך מיכאל רובינזון רח` תל דן רמת הדר )

התמונה: עגלת חלוקת החלב של משפחת קאופמן