צבי סלוביק-זמיר, נולד בזמברוב, פולין, בשנת תרס"ו - 1906. עלה ארצה בשנת 1926 והצטרף לקיבוץ גבעת השלושה בפתח-תקווה. עבר לגור במגדיאל ועבד בחקלאות ובבניין. היה פעיל בעסקי ציבור ושימש כמזכיר מועצת הפועלים במגדיאל.

בבחירות שהתקיימו ב-1950 עמד בראש רשימת מפא"י ונבחר לראש המועצה של מגדיאל לפני המיזוג עם הדר-רמתיים.
הוא נבחר שנית לתפקיד זה בבחירות שנערכו בקיץ 1955, ושימש בכהונה זו עד סוף 1959. לאחר מכן המשיך להיות חבר המועצה שבראשה עמד ברוך ליטאי עד 1966.

בתקופת כהונתו הוקם מפעל מים להשקיה ולשתייה. עוּבְּדָה תוכנית מִתְאר לפיתוח המושבה, ניבנו מוסדות ציבור, הורחבה התאורה ברחובות, הוקמו מבנים לחינוך יסודי ומקצועי, נפתח בית תרבות, נסללו כבישים וניטע הגן ציבורי במרכז המושבה.

לאחר פרישתו מכהונתו, עבד במרכז החקלאי ובמדור החקלאי ליד מועצת פועלי ת"א-יפו.
כיהן בתפקידו כראש-מועצה, בין השנים 1950-1959 במגדיאל.

 

זמיר סלוביק צבי – ראש מועצת מגדיאל

צבי הרשל נולד בשנת 1906, לדינה ולאריה סלוביק בזמברוב פולין. כבר בהיותו ילד השתתף בהפגנות של פועלי ציון ונתפס בידי המשטרה הפולנית. הוא נאסר בבית הסוהר. סלוביק היה פעיל חברתי וציר בפולין כבר בהיותו בן 20 שנה.

צבי עלה בשנת 1926 ארצה. יחד עם אפרים סקידלסקי הצטרף לחוות הפועלים בפתח תקווה אל קיבוץ גבעת השלושה והשניים שמו פעמיהם בסוף 1926 למגדיאל.

סלוביק מונה כמזכיר מועצת הפועלים ובמשך שנים כיהן בתפקיד זה. הוא ארגן את הפועלים, ועידות צירים לפועלים החקלאים והקים את מועצת פועלי מגדיאל.

בשנות ה-30 התחבר ליצחק קוזלובסקי, לימים פנחס ספיר וכן עם זקיף שבמשך 25 שנה כיהן כיושב ראש ועד המושבה וראש מועצת מגדיאל. סלוביק מונה לסגנו.

בשנות ה-40 היה פעיל ציבורי.

 

פעילותו של זמיר כראש מועצת מגדיאל:

בשנת 1950 נבחר צבי זמיר מטעם רשימת מפא"י לכהן כראש מועצת מגדיאל. עקב מחלת ולודיה שטיינשלייפר, העביר זמיר את ניהול חברת המים - המרווה לידיו של פסח פוטש.

זמיר ויתר מתוך ציונות על חלק משטחה של ביר עדס לטובת הקמת המושבה אלישמע.

זמיר נבחר לכהונה שנייה כראש המועצה בבחירות שהתקיימו בקיץ 1955.

בתקופת כהונתו של זמיר הוקם מגדל המים בגיל עמל. כל נושא המים והתשתיות החל מבארות, מפעל מים להשקיה ושתייה, שתכנן בסוף שכונת התימנים ובדרך לרכבת התקיים בפתיחה חגיגית. עובדה תכנית מתאר לפיתוח המושבה. נבנו מוסדות ציבור, הוקם בית הספר שפרינצק ומבנים לחינוך יסודי ומקצועי, נפתח בית תרבות.

בשנת 1954 הוקמה הקומה הראשונה של מבנה הדואר מול כיכר אוסישקין.

בשנת 1957 עברה המועצה שישבה במבנה בית הכנסת לקומה השנייה של מבנה המועצה מול כיכר אוסישקין.

זמיר יזם את הקמת הגן הציבורי במגדיאל. הורחבה התאורה ברחובות, נסללו כבישים פנימיים וניטע גן.

שנות כהונתו כראש מועצה היו שנים קשות מעין כמותם. מגדיאל קלטה 3,000 עולים מעליית "מרבד הקסמים" – התימנים ועליית "עזרא ונחמיה" – עירקים. המשאבים נועדו לקליטתם במעברת גיל עמל, לפינויים לצריפים ולשיכונים. כשלא נמצא לזמיר כסף לענייני המועצה ולתשלומי משכורות לעובדיו, הרי ולודיה שטיינשלייפר היה נרתם לנושא ומשלם לעובדים את שכרם.

בשנת 1957 נסלל כביש ומדרכה ברחוב הרצל.

ב-4 בינואר 1957 ערך זמיר טקס חנוכת בית "לבית זקיף" שבו תהיה ספריה.

כל שרי ממשלת ישראל הגיעו לביתו וביניהם: בכור שטרית, גולדה מאיר, פנחס ספיר שפקד את ביתם אינספור פעמים. זמיר התגלה כנואם בחסד אל ומעולם לא כתב את נאומיו.

הוא הוסיף לכהן בתפקידו עד סוף 1959. בבחירות לכהונה השלישית הפסיד צבי זמיר לברוך ליטאי. צבי זמיר המשיך לכהן כחבר מועצה עד 1966. זמיר היה חלוץ, איש תנועת העבודה ושליח ציבור מנעוריו.

בשנת 1964 החברים שנמנו על ועדת המיזוג בין הדר רמתיים ומגדיאל היו: צבי זמיר, אהרון פטישי, חנוך דאום, ברוך ליטאי, דוד לוי, יצחק טייבלום, ויחיאל נחשון.

ב-2 בדצמבר 1964 במעמד סגן שר הפנים, ד"ר י. ש. בן מאיר, דב רוזן, מנהל המחלקה לעיריות ומועצות מקומיות, חברי המועצה ונכבדים הוכרז המיזוג והמועצה נקראה "הוד השרון". בנימין אבן נבחר ברוב קולות לכהן על ראשות המועצה החדשה וסגנו היה ברוך ליטאי.

סלוביק זמיר צבי נפטר ב-9 באפריל 1981, ה` ניסן תשמ"א ונקבר בבית הקברות מגדיאל.