סיפור האהבה של מגדיאל

 במסעדת הפועלים אשר הקימה משפחת קולטון בביתה, בצריף הראשון, אֶם המשפחה, מינדל, בישלה ובתה חיה, עזרה לה בבישול ובהגשת האוכל לפועלים.
יום אחד הגיע בחור ושמו מנחם אִיוָנִיצְקִי לאכול במסעדה. חיה הגישה לו את האוכל. אכל מנחם ויצא שבע וטוב לב.
למחרת היום הגיע שוב מנחם לאכול ושוב הגישה לו חיה את האוכל. וכך יום אחר יום. חיה ומנחם התחילו לדבר ביניהם והכירו זה את זה טוב יותר. חיה מצאה חן בעיני מנחם והשניים החליטו ביניהם, להתחתן.
מנחם, שהגיע מליטא, לא היה בחור דתי כמו משפחתה של חיה, היה פועל פשוט ורועה את הבקר של התושבים, לעומת משפחתה של חיה שהגיעה מפולין והיתה משפחה אמידה ודתית מאד.

כשגילתה מינדל את דבר אהבתם של הזוג הודיעה לחיה, כי מנחם אינו מתאים לה וכי בנו של האופה מתאים לה יותר מבחינה דתית וחברתית.
חיה החליטה כי אהבתה למנחם חזקה יותר ולא רצתה את בן האופה.

בוקר אחד, כשקמה אמא-מינדל ממיטתה, גילתה כי מיטתה של חיה ריקה. חיפשו אחר חיה בכל מקום אפשרי ולא מצאו אותה. אז הבינו כי חיה ומנחם ברחו יחד.

ואכן שניהם ברחו לאזור צפון הארץ (עד היום לא ידוע לאן, גם המשפחה אינה יודעת), נישאו שם בסתר וחזרו כשהם נשואים.
כל זה למורת רוחם של ההורים, 
שכעסו מאד על בריחתה ונישואיה של חיה.

הזוג הצעיר בנה לו צריף קטן לא רחוק מבית ההורים וחי את חייו, הביא שלושה ילדים לעולם וחי באושר.

הוריה של חיה סלחו לבסוף לזוג והשלום שב לשכון בין חיה והוריה.

לימים, גדלה אוכלוסיית  מגדיאל והיה צורך לסלול  רחובות נוספים בישוב.
הוועדה האחראית על קביעת שמות לרחובות בישוב, החליטה כי הרחוב שעובר ליד ביתו של זוג האוהבים יקרא: "רחוב אהבה" על שם אהבתם העזה של חיה ומנחם.

לימים נוספו בסמוך לרחוב אהבה  רחובות נוספים וחברי הוועדה החליטו ששמם יהיה על משקל אהבה וקראו לרחובות הללו: ידידות, אחווה האיחוד ורעות.