החלוקה הפוליטית של יישובי האזור מצאה את ביטויה גם במערכת החינוך. במגדיאל היה בית ספר של המזרחי; בכפר מל"ל היה בית הספר לילדי העובדים; ברמתיים היה בית ספר ממלכתי. ילדי ה"ימין" בני רמתיים נשלחו לבית ספר של המזרחי במגדיאל ושם היה עליהם לשים כיסוי ראש ולהתפלל תפילת שחרית. כשהיה הפעמון מצלצל בבית הספר במגדיאל, היו התלמידים רצים לכיתות והמורה היה נכנס רק לאחר שהכול כבר היו ישובים במקומותיהם. עם כניסתו של המורה היו התלמידים קמים ועומדים זקופים ושקטים עד שהמורה היה נותן להם היתר "לשבת", ואז היה השיעור מתחיל. בבית הספר בכפר מל"ל, לעומת זאת, עם צלצול הפעמון היה המורה הולך לכיתה והתלמידים היו נגררים אחריו בעצלתיים. בימיהם הראשונים של ילדי מגדיאל בבית הספר בכפר מל"ל, היו חבריהם לכיתה צוחקים להם כשהיו קמים ממקומם עם כניסתו של המורה לכיתה, וכן כשהיו קוראים לו "המורה".

בכפר מל"ל וברמתיים קראו התלמידים למוריהם בשמותיהם הפרטיים, ולא תמיד שרר שם שקט בכיתות. במגדיאל, לעומת זאת, לא היה הדבר עולה על הדעת. והיה עוד הבדל בין בתי הספר: לתלמידי רמתיים היתה תלבושת אחידה נאה בצבעי כחול-לבן.

מגדיאל לא דרשה תלבושת כזאת.

כאמור, היה בית הספר ברמתיים חילוני, ועל כך סיפרה שושנה ורקר, תושבת רמתיים, שבאה מבית דתי: "אחותי ואני למדנו בבית הספר העממי ברמתיים. אנחנו סיימנו את כיתה ח`. הרגשנו חריגות מאוד. לטיולים ההורים לא נתנו לנו לנסוע: `מה תאכלו שם?` לתנועת הנוער החילונית, `מכבי צעיר`, שכולם הלכו אליה, אסור היה לנו ללכת. היינו הולכות למגדיאל, שם התארגנה תנועת `עזרא` של פועלי אגודת ישראל. המדריכה שלנו היתה הדסה רוטשילד. לא הלכנו לבית הספר הדתי במגדיאל, אולי משום שזה היה כרוך בתשלום נוסף. מי שלא שילם, נשלח הביתה, וזאת היתה בושה."

עם המורים והמחנכים שהטביעו את חותמם על ילדי דרום השרון היו יוסף בורג (לימים שר בישראל) ויצחק יצחקי (לימים חבר כנסת). דמות חינוכית שהיתה משכמה ומעלה באזור היתה דמותו של המורה והסופר אליעזר שמאלי, שהיה מידידיו של אלכסנדר זייד וכתב בין היתר את קורות חייו בספרו "אנשי בראשית".

שמאלי ומשפחתו באו לרמתיים ב-1942. שמאלי היה מנהל בית הספר של כפר מל"ל, שהיה בית ספר אזורי שבו למדו תלמידים מרמות השבים, מרמתיים, מירקונה, מגני עם, מכפר הדר ומרמת הדר, והיוו אוכלוסייה מגוונת מאוד: ילדי מושבים ותיקים, ילדים "יקים" שהיו בחזקת עולים חדשים, ואחרים. לאחר קום המדינה מונה אליעזר שמאלי למפקח אזורי. באותה העת שוב לא היו זרמים בחינוך, שנעשה ממלכתי.
בשחר ימיה של הוד השרון לא היה בית ספר תיכון אף באחד מהיישובים שלימים הרכיבו את העיר, ובני הנוער היו נוסעים ללמוד בכפר סבא או בתל אביב.