אחת הבעיות העיקריות של ראשוני היישוב הייתה בעיית המים. הראשונים נאלצו להביא את המים מכפר סבא או כפר מל"ל, משימה לא פשוטה בדרכים חוליות ובכל תנאי מזג האוויר. על כן אחד השירותים הראשונים שהמושבה ביקשה להעניק לתושבים היה מפעל המים. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם ליצור מפעל משותף עם יישובי הסביבה כמו רעננה וכפר סבא או מפעל יישובי מקומי. ביוזמת ועד המושבה התקיימה אספת במושבות בה נכחו נציגים מכפר סבא, כפר מל"ל ועין חי, רעננה וחברת `משק`. הועד ניהל מו"מ עם פנחס רוטנברג והוכנה הצעה לתכנית אספקת מים לכל השרון הדרומי, עם מבט לעתיד. במקביל נערכו קידוחי ניסיון בשטחי המושבה לבדוק את זמינות המים. בשנת 1925 הוצגה התכנית באסיפה הכללית של מגדיאל.
המועצה המקומית מגדיאל קדחה 3 בארות ואף בנתה בריכה גדולה "המרווה": חברת המים של מגדיאל.

(זקיף שמואל, גולה ומולדת, מגדיאל, 1954)

בימים הראשונים ליישוב נאלצו המגדיאלים להביא/לקנות מים מהבארות של כפר סבא או כפר מל"ל, ועם המים שהביאו היו צריכים לחיות וגם לבנות את בתיהם. כדי להקל עליהם הוחלט לחפור באר במגדיאל.

הבאר הראשונה של מגדיאל נחפרה ב-1925, בפינת הרחובות הרצל והמקשר.
חברת "קבוצת השדה" היא שחפרה את הבאר בעומק של כמעט 48 מטר עד שהגיעו למים.(מהארכיון)
דרך חפירת באר היתה כזו: חופרים קוטר של 3 מטר בעומק חצי מטר . מצפים את הדפנות בבטון. חופרים שוב חצי מטר ומצפים בבטון וכך חוזר חלילה עד שמגיעים למי התהום. כל זה בעבודת כפיים ללא כלים כבדים כמו בימינו. מציבים מסננת בתחתית, ובעזרת משאבה מעלים את המים למעלה ומזרימים בצינורות.
חפירת הבאר במגדיאל הביאה את הפריחה החקלאית ליישוב.
בשלב מסויים לא הספיקו מי הבאר לכל התושבים והוחלט לבנות מגדל מים שאליו יוזרמו מי הבאר ושם יאגרו ומשם בכוח הכבידה יזרמו בצנורות לבתי התושבים. 

רשמה: שמחה קליין, הצריף הראשון.