במגדיאל היה בסיס הדרכה של לח"י. דוד שומרון הדריך במגרש משחקים על שם גוגנהיים בתור כיסוי לפעילותו בלח"י. משה יעקבי, תושב מגדיאל, היה בתחילה חבר ב"הגנה", ואחר-כך היה אחד משני הנערים הראשונים - בני חמש-עשרה - שהצטרפו ללח"י במגדיאל. אליהם נוספו דניאל פסמניק, אברהם חסון ויהושע ירושבסקי, שבא מן הפלמ"ח. מיכה פרינס היה אחד מחברי לח"י שהותיר רושם עז במיוחד בלבו של משה יעקבי. מיכה נפל בקרב במלחמת העצמאות, ומשה קרא לבן שנולד לו כעבור שנים בכינויו של מיכה בלח"י - יוסי.
חברי לח"י במקום הדביקו כרוזים והשתתפו בניתוק כבלי הטלפון של הצבא הבריטי, במיקוש מסילות ברזל ובמארבי ירי לרכב צבאי ומשטרתי. הם הטמינו פצצה בבית קולנוע במחנה דורה בנתניה, שחיילים בריטים נהגו לבקר בו. ופעם אחת השתתפו בניסיון כושל לשדוד כספים.

"רוב אנשי ה`הגנה` במגדיאל היו קרובים לאידאולוגיה של מפא"י," הסביר יעקבי. "אנחנו, בני העניים, ראינו במפא"יניקים בני מעלה שהסתכלו עלינו מגבוה. לח"י ואצ"ל ניזונו מלוחמים שהיו ראקציה למעמד החברתי הזה. פעם אחת הלכנו לפוצץ את מתקני הדלק בכפר יונה. אני הלכתי יחף, כי לא היו לי נעליים. לבני האיכרים, חברי `מכבי צעיר`, היו נעליים יפות וחולצות נקיות. אבי לא יכול לקנות לי חולצת `מכבי`. בדיעבד, נראה לי שהחלוקה המחתרתית נבעה גם מרקע סוציו-אקונומי." ואולם רוב חברי המחתרות לא יסכימו עמו. לדבריהם, המניע העיקרי היה אידאולוגי. דניאל פסמניק ממגדיאל למד בבית הספר החקלאי פרדס חנה. כשחזר משם בסוף 1946, הצטרף לשורות לח"י משום שרוח לאומית "ימנית" נשבה במשפחתו. מאחר שהיה לו רשיון לאופנוע, והבריטים עצרו בתל אביב חבר לח"י שהיה לו אופנוע, הועבר האופנוע לדניאל והוא נעשה הקשר בין היישובים בנימינה, נתניה, חדרה ואזור מגדיאל.
אחרי הפריצה לכלא עכו נמלטו אנשי לח"י דרך ההרים, השבילים והכפרים הערביים עד בנימינה, ומשם הועברו למקומות אחרים במשאית עמוסה קש. דניאל רכב על האופנוע לפני המשאית, לוודא שאין בדרך מחסום משטרה או צבא. שניים מן הבורחים התחבאו במגדיאל - אחד אצל אחיו של דניאל והאחר אצל דוקטור מתתיהו אהרוני - עד שהונפקו להם תעודות זהות מזויפות והעבירו אותם הלאה. במשך פרק זמן שימש כפר הדר מקום מסתור לאיש לח"י מומחה לחומרי נפץ, סאשה שמו, שהיה מבוקש על-ידי הבריטים. הם פרסמו את תמונתו והציעו פרס של 1,000 ליש"ט למי שיביא למעצרו. הדבר היה באותו פרק זמן קצר שבו התקיים שיתוף פעולה בין ה"הגנה" לאצ"ל וללח"י ("תנועת המרי העברי"). האיש הוסתר בביתו של יצחק לב, ופעולת ההסתרה נעשתה בהסכמת ה"הגנה".
על הסתרת הלוחמים מעיר אמסטרדמר - אף הוא חבר בלח"י - שאחד מבורחי לטרון, ברוך מוסייביץ`, התחבא בבית וברפת של משפחתו. כעבור ימים מספר עבר האיש לצריף של משפחת קנטרוביץ` ברחוב הראשונים, ששימש מקלט לאנשי לח"י ומקום ללימוד קורסים ולפעילויות שונות. משפחת קנטרוביץ` גרה באותה העת בגדרה והצריף שלה עמד ריק. בצריף הזה גרו שתי בחורות של הלח"י, שהיו מקבלות חלב וביצים ממשפחת אמסטרדמר.
תושב רמתיים, ליפשיץ שמו, עמד בקשרי ידידות עם האנגלים - אבל היה אחד התומכים הנלהבים ביותר בלח"י. הוא השתמש בשני שמות. בעסקים קרא לעצמו "רקובר" ובחיים הפרטיים - "ליפשיץ". פעם אחת אמר לו קצין מודיעין בריטי: `אדון ליפשיץ, המשטרה הבריטית מחפשת פלוני בשם רקובר, החשוד שהוא אחד התורמים והמתרימים הגדולים של המחתרת. אם תפגוש אותו, תגיד לו שייזהר."

גפני היה איש הקישור הראשון עם לח"י ברמתיים. הוא קיבל חומר תעמולה והפיץ אותו בין אוהדים ברמתיים. עזרתו היתה חשובה ביותר לא רק בארגון מקומות מפגש ומסתור לאנשים ולנשק, אלא גם בפתיחת לבבות ודלתות של אוהדים נוספים. בנותיו, ציפורה ומיכל, הלכו בעקבותיו, ואחיהן הצעיר גיורא, שהיה ילד, העביר מכתבים וקשרים על אופניו.

 

מה בתמונה? מגיני מגדיאל בפעולה