תרבות ביישוב
לתושבים הייתה חסרה מאד הפעילות התרבותית לפני שהוקם בית העם התקיימו הופעות בבית האריזה שם גם הועלו הצגות מקומיות . שהבמאית, התסריטאית  והמחזאית הייתה הגברת פיינה. בהצגות גילמו את התפקידים גם הנוער וגם המבוגרים המקומיים. בשנת 1943 הועלתה ההצגה שנקראה "בעוד 30 שנה". המסיבות המוצלחות ביותר היו של פורים.  גם הן בתחילה התקיימו בבית האריזה ואחר כך, כשהוקם בית העם הכל עבר לשם.המסיבות אורגנו על ידי החברים: ורטהיים, פינו ועלי המרמישט. אלו היו מסיבות ריקודים בטוב טעם.
בין היתר הוזמנו להופיע בבית העם, אומנים מפורסמים של אותם ימים, כמו: הפסנתרנית פנינה זלצמן, הזמרת שושנה דמארי, הפסנתרן פרנק פלג  הפסנתרן אליהו רודיאקוב והתזמורת  הפילהרמונית  בניצוחו של אורי שוהם. כל תושבי רמת הדר הגיעו להופעות . 

מי שדאגו לקישוט האולם בציוריו היפים היה הצייר לואיזדה משיכון תל דן ולוונטל מרמת הדר.

 

מכיוון שהיו קהילה קטנה מצומצמת ומבודדת היו חיי חברה של רמת הדר סוערים למדי. העזרה ההדדית הקלה על קשיי הקליטה ועל המצוקות האמיתיות.
סוגיה אחרת הייתה העברית. העזרה היחידה שקבלו מההסתדרות היו שעורי ערב בעברית, פעם בשבוע, אך גם אחרי שנים `היקים` של רמת הדר לא הצליחו להשתלט על העברית.
גם בגן הילדים הייתה תקופה שלימדו בגרמנית והעברית הייתה בבחינת שפה שנייה. הגן הראשון שהקימה הגננת חוה דורמן היה בלִיפְט (מכולה גדולה, שבה הביאו חפצים מחו"ל) שעמד ליד בית העם. הגשם דלף פנימה אך היה שמח ולכל חגיגות הילדים הגיעו כל אנשי הכפר.  מספר הילדים הקטן ביישוב, לא הצדיק החזקתו של ביה"ס עצמאי  והילדים היו הולכים ברגל לבתי הספר ביישובים הסמוכים. על הליכוד ותחושת האחדות של תושבי רמת הדר העידו מסיבות ריקודים בבתים ומסיבות של כל הכפר עם בייגאלאך וריקודים. חגיגות פורים הפכו לשם דבר ביישוב הקטן.

(ערב ראיונות עם וותיקי היישוב, ערך מיכאל רובינזון רח` תל דן רמת הדר )