מכיוון שהיו קהילה קטנה מצומצמת ומבודדת היו חיי חברה של רמת הדר סוערים למדי. העזרה ההדדית הקלה על קשיי הקליטה ועל המצוקות האמיתיות.
סוגיה אחרת הייתה העברית. העזרה היחידה שקבלו מההסתדרות היו שעורי ערב בעברית, פעם בשבוע, אך גם אחרי שנים `היקים` של רמת הדר לא הצליחו להשתלט על העברית.גם בגן הילדים הייתה תקופה שלימדו בגרמנית והעברית הייתה בבחינת שפה שנייה. הגן הראשון שהקימה הגננת חוה דורמן היה בליפט (מכולת חפצים) שעמד ליד בית העם. הגשם דלף פנימה אך היה שמח ולכל החגיגות של הילדים באו כל אנשי הכפר. אך מספר הילדים הקטן לא הצדיק החזקתו של ביה"ס עצמאי ביישוב והילדים היו הולכים ברגל לבתי הספר ביישובים הסמוכים. על הליכוד ותחושת האחדות של תושבי רמת הדר העידו מסיבות ריקודים בבתים ומסיבות של כל הכפר עם בייגאלאך וריקודים. חגיגות פורים הפכו לשם דבר ביישוב הקטן.

(ערב ראיונות עם וותיקי היישוב, ערך מיכאל רובינזון רח` תל דן רמת הדר )