וייס מרים ויונה

 

יונה-אריה נולד בשנת 1925 לשרה ושלמה בעיירה היידו נאנש, שבהונגריה.

המשפחה מנתה זוג הורים ושישה ילדים.

יונה למד שש כיתות בבית הספר היסודי ושלוש שנים חייטות.

עם הגיע הגרמנים להונגריה, נשלח יונה ברכבת משא למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. נסיעה של חמישה ימים. שם התייצבו בפני ד"ר מנגלה שפקד עליהם להעמיס גופות על המשאיות וכן חולים וקשישים שנלקחו לתאי הגזים ולמשרפות. כך הובלו הוריו, אחותו הקטנה לורה ואחות אמו אל מותם.

במחנה D פירק חלקי מטוסים והיה ממונה על מחלקת הגלגלים. בחורף בקור העז, נדבקו אצבעותיהם אל הברזל הקפוא. הוא גילה שיטה, שמריחת הברזל בשומן מונעת הידבקות האצבעות. על המצאתו זו זכה בפרמיה של תלושים, מידי מפקד האס.אס. ובהם קנה חצי לחם.

ב-15 בינואר 1944 נלקח למחנה עבודה בעיר דברצן. לעקור יערות ולהכשיר שטח לשדה תעופה, שהופצץ לבסוף בידי כוחות הברית. ניסה לברוח, נתפס ונלקח לגטו, שם נשאר עד השחרור.

ב-4 במאי 1945 שוחררו בידי האמריקנים. יונה צעד לעבר העיר וולס ונלקח למחנה צבאי.

באוקטובר 1945 שב יונה לדברצן. בעיר התגבשה חבורה של צעירים לעלייה ארצה ובה היתה גם מרים, רעייתו לעתיד.

מרים בילה נולדה בשנת 1926 לבלומה וליואל קפש בעיירה היידו נאנש הונגריה. גדלה בבית ציוני מסורתי והקפידו לשמור על החגים היהודים

האב ארגן את כל העליות מהעיירה, בשנים 1936 – 1938 ובתומה של המלחמה.

מרים למדה בבית הספר היהודי. בתום חמש שנות לימוד עברה לגימנסיה בה למדה שנתיים נוספות. בין היתר למדה תפירה.

בשנת 1935 קיבלה המשפחה סרטיפיקט לעלות ארצה, אך עקב הפצרות הסב שלא להשאירו לבד.  ויתרה על זכותה.

ב- 19 במרס 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. מאותו יום ואילך היה עליהם לענוד טלאי צהוב. כעבור שבועיים נלקחו לגטו. כל המשפחה רוכזה בגטו, פרט לאב שנלקח למחנה עבודת כפייה.. כל משפחה קיבלה חדר בגטו והצטופפו בו כ-300 משפחות. בגטו היו כשלושה שבועות.

ביוני 1944 נשלחה המשפחה בטרנספורט לאושוויץ בירקנאו, אך בשל ההפצצות הגיעו לשטראסהוף, שם היו כשלושה שבועות. הכשירים לעבודה נלקחו לווינה אליה הגיעו ביולי 1944. הם נצטוו לנקות את העיר מפסולת ההפצצות ולתקן את הבתים שניזוקו. מרים עבדה בבית המטבחיים עם שבויים איטלקיים וצרפתיים. בשעה שהיו יוצאים לעבודה היו מקבלים כרטיס לרכבת החשמלית ומגיעים בעצמם לעבודה. היה להם לחם די והותר.

ב"צעדת המוות" מווינה לא ניתן להם מזון כלל.  חיילי האס.אס. הכו ללא רחמים באסירים וירו במי שעצר. אחותה אסתר אוה שהיתה בת שנה נישאה על גבה של האם כל הדרך. את המסע התחילו כ-600 איש, והגיעו כמאה למחנה הריכוז מאוטהאוזן בפברואר 1945. מסע המוות ארך כארבעים יום. ב-5 במאי 1945 שוחררו בידי האמריקנים. המשפחה הגיעה לבודפשט ולעיירתה ונפגשה עם האב.

 

 

 

 

 

יונה ומרים החליטו לעלות לארץ ישראל. הם עברו לוינה ולאיטליה ובינואר 1947 הפליגו בסירות שהעבירו אותם ללב ים, שם חיכתה האניה "ארבע חירויות", שתביא אותם לארץ ישראל. האניה נתפסה בידי הבריטים וכל נוסעיה גורשו לקפריסין למחנה מעצר. שם נישאו יונה ומרים ואתם נישאו באותו מעמד, אחותה ועוד שמונה זוגות. בקפריסין שהו תשעה חודשים, והועברו למחנה עתלית בארץ ישראל. הם הצטרפו להכשרה ”בסיס אופק" בכפר הדר, שנועדה להקים את קבוץ נבטים שבנגב. בה גרו מספר חודשים בחדר ששכרו בבית משפחת גרובר, שברחוב הגשר.

יונה עבד בפרדס ובקטיף התרד אצל משפחת גרובר ובשנת 1948 החל עבודתו בחברת "סולל בונה" במשך שנים. במסגרת עבודתו זו השתתף בבניית הכור בדימונה.

בשנת 1949 קנה הזוג חלקת אדמה ברחוב ההכשרות ובנה את ביתו בן שני חדרי מגורים, הול, מטבח ומרפסת את השירותים בנה בחוץ. בחלקת האדמה שלהם גידלו שעועית ומלפפון, תרנגולות לביצים, עז שסיפקה חלב, עגל, אווזים שהטילו ביצים לרבייה אותם מכרו למדגרה במגדיאל וכן ארנבות. לרשותם היו עגלה וחמור.

מרים עבדה ב"גבעת הוד" כאחראית לבגדי הילדים והמתפרה. מרים פרשה בשנת 1986 בגיל 60.

בשנת 1985 החל יונה לעבוד בעירייה כמפקח על בניינים ציבוריים ובעיקר מבנה חינוך. הוא עבד 15 שנים. יונה חי ונשם את נושא הבנייה ותושבים היו פונים אליו בכל בעיה בוערת והוא נענה מיד למתן פתרון הולם ולהושטת עזרה. יונה זכה בתעודות הוקרה מהמוסד לביטוח לאומי, פרס יוספטל, פרס "סולל בונה" ותעודת הוקרה מטעם העירייה.

למרים וליונה נולדו שני ילדים: שלמה ושרה.

  • שלמה למד עד כיתה ד' בבית הספר בהדר וסיים בכפר מל"ל תיכון למד ב"אורט" כפר סבא במגמת מכשירנות. למד בטכניון הנדסת חשמל, התגייס לחיל הים ועסק בפיתוח מערכות הנשק של ספינות הטילים החדשות, בעיקר בטיל "גבריאל", ד"ר שלמה – שרת כאל"מ והיה ראש המחלקה הטכנית של לווין "אופק" ובמשרד הביטחון היה המדען הראשי של משרד התקשורת והקים מכללה להנדסה בנתניה. שלמה נישא לשרה לבית זילברשטיין.
  • שרה, שלמדה בכפר מל"ל, תיכון – מוסינזון, שירתה בצה"ל כמכשירנית של מטוסי הפנטום, נישאה לאמיר פיין. אחות במקצועה ובעלת תואר ראשון.

יונה ומרים זכו ליהנות מחמישה נכדים: ענבל, לילך, אלעד, ניר ולי אור,

ונינים – שקד, עמור, מעיין, עמוס, נעמה .

בשנת 1979 הצטרף יונה ל" בני ברית" ובשנת 1990 נבחר לנשיא.

מרים היתה פעילה במגן דוד אדום ושירתה כסגנית מפקד בהג"א הוד השרון.

(ש.ק 2020)