זמן קצר אחרי שהתיישבו הראשונים על אדמתם הסתבר כי התכנית המקורית של מוזס אינה מתאימה ל`קבוצה ההולנדית`. באותה עת התחילה התעוררות בשוק האדמות בשרון הדרומי וחברי הקבוצה ראו הזדמנות להרחיב את רמתיים. הם פנו לחנקין בבקשה לשמור עבורם את אדמות הכשרת היישוב הסמוכות ובמקביל נשלח מוזס לגייס את כספי הקרן המיוחדת שהקימו ציוני הולנד למען א"י. הגדלתה ופיתוחה של המושבה התאפשר גם בזכות האנשים שהגיעו ובקשו להתקבל על אותם מגרשים - רובם בעלי הכשרה חקלאית, בוגרי ביה"ס מקווה ישראל, או בעלי משפחות שכבר התגוררו מספר שנים בארץ. על הביקוש הרב שהיה למושבה יעידו מכתבי הבקשה שנותרו בארכיון המושבה. הבסיס התעסוקתי והמשקי של רמתיים השתנה. משק החלב נעלם, הפרדסנות תפסה את מקומו. גודלה המצומצם של הנחלה ושטחו המצומצם של היישוב חייב השלמת הכנסה לצד העבודה החקלאית תרמו לשינוי פניה של המושבה יותר ממגדיאל הסמוכה.

(עמית עירית, הפעילות ההתיישבותית היהודית בשרון הדרומי (1918 - 1929), דוקטורט אוני` עברית, 1993. חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996, קריגר יוסף, מזיכרונותיו של ציוני: מהגולה ועד ייסוד רמתיים, הוצאה פרטית).