היוזמה להקמתה של רמת הדר באה מאריך מוזס. כבר בקיץ 1933 כשהחלו ראשוני העולים מגרמניה להגיע לארץ היה ברור כי צורות ההתישבות הקיימות בארץ אינן מתאימות לקליטת בעלי האמצעים, בני המעמד הבינוני בהתיישבות חקלאית. באותה שנה התחיל לפעול `המשרד המרכזי ליישוב יהודי גרמניה בא"י` - `המחלקה הגרמנית` מטעמה של הסוכנות שתמך באותן קבוצות שרצו להתיישב תחת חסותם של המוסדות המיישבים. מתוך 300 משקי עזר שהוקמו בין השנים 1933 - 1938 היו 250 מיועדים לאותם אנשים. אך לצידם התחילו להתארגן קבוצות של עולי גרמניה שבקשו לשמור על עצמאותם. שלוש שנים אחרי שהקים את רמות השבים, התמלאה מכסת התושבים ולעומת זאת הצורך והביקוש בצורת התיישבות עצמאית מעין זו עלה על רקע עליית הטלר לשלטון בגרמניה. מוזס החליט להקים יישוב חדש. תחילה ביקש סיוע מ`המחלקה הגרמנית` אך לנדאואר דחה את בקשתו. גם בקשתו מחברת `רסקו`, שבנתה באותה עת את שבי ציון ואת ושדה וורבורג להעמיד אשראי לרשות מתיישבי המקום נדחתה ואז החליט לפעול בכוחות עצמו. הוא גייס תמיכה מחברת `ההעברה` ובאפריל 1937 חתם עימה על הסכם להקמת יישוב. מוזס שהיה בא כוח מפעל `ההעברה` רכש את הקרקע, הכין את התכנית המשקית, דאג להקמת הבניינים והלולים וארגן את המתיישבים: בני המעמד הבינוני מגרמניה, בעלי מקצועות חופשיים, לא צעירים ובעלי משפחות שביקשו לעלות ולהתיישב בארץ התיישבות חקלאית עצמאית. על מנת לממן את המפעל נדרש מכל מתיישב להשקיע יותר מ- 1000 ליש"ט באגודה המשותפת של היישוב כתנאי לקבלתו. בתחילת 1938 נסתיימו עבודות ההכנה ובאביב של אותה שנה עלו המשפחות הראשונות למקום.

תכנית ההתיישבות הייתה מבוססת על רעיונותיו של דוד טרייטש, ממקימי התנועה הציונית בגרמניה, להתיישבות פרטית במשקים זעירים ואינטנסיביים, חד ענפיים או דו ענפיים, על חלקות קטנות בנות חמישה דונם בלבד. למרות התנגדותה של ההסתדרות הציונית שגרסה כי אי אפשר לבסס יישובים על יחידות כגון אלה הראה הניסיון של רמות השבים כי יש עתיד בצורת התיישבות זו. למוד ניסיון ביסס מוזס את רמת הדר על אוהת צורת התיישבות וגם ברמת הדר היה הענף המרכזי אמור להיות הלול למטילות.

מוזס רכש את הקרקעות באופן פרטי, חילק אותן והתחיל לשווק דרך `מפעל ההעברה` ליהודי גרמניה. המחיר היה 1250 ליש"ט עבור בית וקרקע. בניית הבתים התחילה אחרי שמוזס הוציא מכרז וקיבל את הצעתו של משרד קבלנים פרטי מפתח תקווה שהייתה זולה יחסית. המתחרים היה `המשרד לעבודות ציבוריות` ברמתיים שהיה קשור לחברת `סולל בונה` וההסתדרות. כשהתחילה העבודה התגנבו אלמונים בלילה והרסו את היסודות שכבר ניצוקו באותו יום. ההסתדרות יצאה נגד הבנייה הפרטית והכריזה שביתה מול ביתם של אריך ואלזה מוזס. כעבור זמן התחדשה הבנייה. הקבלן, שרגא וויארט בנה שלושה סוגי בתים, ע"פ תכניות הארכיטקטים אדם רייס, ראו ולוטה קורן. ארכיטקטים ממוצא גרמני שהתחילו אז את דרכם ואח"כ היו לטובי האדריכלים בארץ. בערב, כשהסתיימה העבודה היה מגיע השומר אריה לייבקה שלימן, שומר רוכב שהיה חבר אגודת השומרים. שלימן היה בקשרים טובים עם ערביי אבו קישק וסידר ביקורי גומלין בין רמת הדר לבינם.

(אורן עמי, ההתיישבות החקלאית של עולי גרמניה בשנות השלושים: ניצנים של צורת התיישבות חדשה, עבודת גמר לתואר מוסמך, המחלקה לגיאוגרפיה, אוניברסיטה עברית, ירושלים 1985. אורן עמי, "רמות השבים: היישוב הראשון ביוזמת עולים מגרמניה ללא סיוע המוסדות", מחקרים בגיאוגרפיה היסטורית יישובית של א"י, ירושלים, תשמ"ח. חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996. ערב ראיונות עם וותיקי היישוב, ערך מיכאל רובינזון רח` תל דן רמת הדר )

בתמונה: רק חול וחול