כתבות שהתפרסמו בעיתונות -על הצריף הראשון: 

1. ינואר 1996 - הצריף הראשון צריף הרוחות 
הצריף הראשון ברחוב סוקולוב במגדיאל, עזוב מוזנח, ומט ליפול. עכשיו יותר מתמיד. עכשיו, כי מסביבו ולידו מוקמים רבי קומות ממורקים. והוא, העלוב והמסכן, שחה קומתו יותר ויותר. "אין לי תקווה" הוא מביע מבעד לחלונותיו הפרוצים, מבעד שאריות הפתחים, גגו וקירותיו. רק שריקת הרוח ויללתה עוברת בין פתחיו הפרוצים. בעוד הדיירים החדשים שזה עתה באו לשכון מסביבו ממרקים בפוליש ובטפטים, בפוטלים ובלוסטרות הוא, הצריף, כורע תחת עומס הזכרונות. למרבה האירוניה, עץ גדוע שמגזעו מבצבצים עלים ירוקים, סימבוליקה של ניגודים - כליה וניוון מחד, פריחה ותקווה מאידך. הוא מחזיק מעמד בשארית כוחותיו בזכות הרוח, לא הרוח הנושבת, אלא רוח אחרת. רוח של תקווה והגשמה. רוח של עמידה איתנה בפני כל הרוחות הרעות שהכו בקירותיו וניסו למוטטו ולא יכלו לו"  (מקומון-חדשות הוד השרון)

 

2.  ינואר 1998 - שחזור הצריף הראשון: התחלה טובה 

"אין ישוב בארץ שנוסד בתחילת המאה, בראשית הגשמה ציונית, שאינו משמר את ראשיתו ועברו. מעשה ראשונים בראשון-לציון, ראש-פינה, זיכרון-יעקב ומקווה ישראל - הם מקור לעלייה לרגל של קבוצות נוער ובוגרים, ללמוד ולהכיר את התרבות החומרית והרוחנית של ראשית ההתיישבות בארץ. במגדיאל וברמתיים, וכן בהדר, מצויים אתרים עם סגנון ייחודי, הראויים לשימור ולשחזור: באר ראשונה, מגדלי מים, עמדת מגן ממלחמת השחרור וכמובן הצריף של משפחת קולטון, שנשתמר עם מצוקות העתים ועתה סוף סוף יש תכניות לשחזור ויוצגו בו סגנון חיים של המייסדים לפני למעלה משבעים שנה" (מקומון- חדשות הוד השרון)

3.  אביב 2003 - ההגשמה 

שנים עוסקים כמה מאנשי המקום בהסבר על ימיה הראשונים של המושבות: בתי-ספר יסודיים, בתי-ספר תיכוניים, מבקשים ללא הרף מאנשי המקום, בני המייסדים פרטים. סמינריונים שולחים תלמידים בכתיבת עבודות מחקר על נושאים שונים בעבר המושבות. אין תיעוד מסודר, אין ארכיון ערוך, אין כמעט היסטוריה. פה ושם נערכו עבודות הצלה ונכתבו ספרים כמו "העיר בירוק", ו"ספר הדר", מלבד כמובן פרסומים של מייסדים, כמו ספרו של שמואל זקיף וספרו של יוסף קריגר. בשנה האחרונה ולפניה, החלה הפעילות המוסדית להנצחת העבר. הוקצו המשאבים לכך, כיאה לעיר המכבדת את עצמה. (מקומון- הוד הכפר, יצחק קדמון)

נוסטלגיה והיסטוריה עם טכנולוגיה מתקדמת

בין שנים-עשר המייסדים שהתאספו ב-1924 בתל אביב והחליטו להקים מושבה על אדמות ביר עדס הערבית נמנה גם חיים קולטון, שבנה את הצריף הראשון במגדיאל. במשך חודשים רבים זה היה הצריף היחיד במקום.
חיים קולטון היה חסיד ציוני, שעלה לארץ-ישראל רק לאחר שהרבי הושיט לו יד ואמר: "סע לחיים ולשלום". בשנת 1924 עלתה המשפחה לארץ: אב, אם, שלושה בנים ושתי בנות וחיה זמן קצר ביפו עד שרכש קולטון אדמה במגדיאל. בשנים הראשונות עסק קולטון בחקלאות ופיתח את המשק בעזרת הלוואות ממקורות שונים.
סה"כ היו ברשותו 45 דונם פרדס, בית ורפת . הצריף של קולטון, כמו צריפים אחרים במושבות נקנה מפורק מחיל האוויר הבריטי בסופה של מלחמת העולם הראשונה, הובל למגדיאל, והורכב במקום. אך למרות הכל, מצבו הכלכלי של קולטון היה דחוק מאוד והוא נקלע לקשיים כספיים קשים. באמצע שנות השלושים עברה המשפחה לפתח תקווה ומכרה את נכסיה.
מאז עבר הצריף מספר בעלים וגלגולים, ביניהם הייתה תקופה שהצריף השני בנחלה שימש כמכולת היישוב. לימים הוקם בצריף בית קפה שפעל בו עד סוף שנות החמישים ונסגר.
(כוכבי שמיל, אתרים הסטוריים במגדיאל, עבודה במסגרת קורס שימור אתרים ועיצוב הנוף, אוגוסט 1996, חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996)  

 

ינואר 1996 - הצריף הראשון צריף הרוחות
"הצריף הראשון ברחוב סוקולוב במגדיאל, עזוב מוזנח, ומט ליפול. עכשיו יותר מתמיד. עכשיו, כי מסביבו ולידו מוקמים רבי קומות ממורקים. והוא, העלוב והמסכן, שחה קומתו יותר ויותר. "אין לי תקווה" הוא מביע מבעד לחלונותיו הפרוצים, מבעד שאריות הפתחים, גגו וקירותיו. רק שריקת הרוח ויללתה עוברת בין פתחיו הפרוצים. בעוד הדיירים החדשים שזה עתה באו לשכון מסביבו ממרקים בפוליש ובטפטים, בפוטלים ובלוסטרות הוא, הצריף, כורע תחת עומס הזכרונות. למרבה האירוניה, עץ גדוע שמגזעו מבצבצים עלים ירוקים, סימבוליקה של ניגודים - כליה וניוון מחד, פריחה ותקווה מאידך. הוא מחזיק מעמד בשארית כוחותיו בזכות הרוח, לא הרוח הנושבת, אלא רוח אחרת. רוח של תקווה והגשמה. רוח של עמידה איתנה בפני כל הרוחות הרעות שהכו בקירותיו וניסו למוטטו ולא יכלו לו"
(חדשות הוד השרון)

ינואר 1998 - שחזור הצריף הראשון: התחלה טובה
"אין ישוב בארץ שנוסד בתחילת המאה, בראשית הגשמה ציונית, שאינו משמר את ראשיתו ועברו. מעשה ראשונים בראשון-לציון, ראש-פינה, זיכרון-יעקב ומקווה ישראל - הם מקור לעלייה לרגל של קבוצות נוער ובוגרים, ללמוד ולהכיר את התרבות החומרית והרוחנית של ראשית ההתיישבות בארץ. במגדיאל וברמתיים, וכן בהדר, מצויים אתרים עם סגנון ייחודי, הראויים לשימור ולשחזור: באר ראשונה, מגדלי מים, עמדת מגן ממלחמת השחרור וכמובן הצריף של משפחת קולטון, שנשתמר עם מצוקות העתים ועתה סוף סוף יש תכניות לשחזור ויוצגו בו סגנון חיים של המייסדים לפני למעלה משבעים שנה"
(חדשות הוד השרון)

אביב 2003 - ההגשמה
שנים עוסקים כמה מאנשי המקום בהסבר על ימיה הראשונים של המושבות: בתי-ספר יסודיים, בתי-ספר תיכוניים, מבקשים ללא הרף מאנשי המקום, בני המייסדים פרטים. סמינריונים שולחים תלמידים בכתיבת עבודות מחקר על נושאים שונים בעבר המושבות. אין תיעוד מסודר, אין ארכיון ערוך, אין כמעט היסטוריה. פה ושם נערכו עבודות הצלה ונכתבו ספרים כמו "העיר בירוק", ו"ספר הדר", מלבד כמובן פרסומים של מייסדים, כמו ספרו של שמואל זקיף וספרו של יוסף קריגר. בשנה האחרונה ולפניה, החלה הפעילות המוסדית להנצחת העבר. הוקצו המשאבים לכך, כיאה לעיר המכבדת את עצמה.
(הוד הכפר, יצחק קדמון)

צריף הראשונים, בא להגשים חלום של ותיקים וקברניטי המקום והוא עשוי לשמש מפגש בין ההיסטוריה והנוסטלגיה של המקום עם מערכות מידע ממוחשבות ועם מייצגים וטכנולוגיות מתקדמות.
המקום עשוי לשמש מקום מפגש לותיקי המושבות ולבני משפחותיהם וכן מקום ביקור לתלמידי בתי הספר ולתושבי הוד השרון, כחלק ממסע היסטורי במקום.
מערכות המחשוב כוללות מידע אודות ראשונים וותיקי המקום. אודות ההיסטוריה של המושבות וכן אודות ההווה והעתיד של הוד השרון.
המערכת שמוצבת בצריף, מאפשרת ניהול לאכסון ארכיונאי של המידע וכן יכולת טובה לאחזור ולתצוגה של הנתונים כולל תמונות, מסמכים סרטונים וכו`.
אנו מניחים כי המעורבות של הדור הצעיר ודור ההמשך בישום המערכת והקשר הבלתי אמצעי עם הותיקים במקום יעמיקו את השייכות של התלמידים והתושבים להוד השרון ויסייעו להנחיל את המורשת לדורות הבאים.