בתחילת שנות ה-90  הרמזור היחיד בהוד השרון, היה על-יד בית העירייה הישן בפינת הרחובות דרך רמתיים-בן גוריון-הרשות, וכמו כן היו מעט תמרורי בטיחות, שכן התנועה בעיר היתה דלילה. רוב התושבים הסכימו עם המצב הזה. "זאת מושבה קטנה ושקטה, וטוב לנו כך," אמרו. סלילת כבישים והתקנת. מדרכות עולים כסף לתושבים, ואיש אינו שש לשלם אגרה גדולה יותר. אם כן, איך מפתחים יישוב בלי להרגיז את תושביו? איך מניחים להם להבין שפיתוח יכול לשפר את איכות החיים שלהם? איך יוצרים הרגשה של מעורבות? את התשובות לשאלות האלה נתן ראש העיר דאז, מר עזרא בנימיני, בריאיון לכותבי השורות הללו. הפרק הזה מבוסס במידה רבה על אותו ריאיון.
"אני נגד התערבות מגבוה ובעד מעורבות מלמטה," אמר עזרא בנימיני, שנבחר לראש המועצה המקומית בשנת 1989, ולראש העיר ב-1990. "אני מכנס מפגשי תושבים לפני סלילת רחוב או פיתוח גן ציבורי, מציג את התכנית ושואל לדעתם של הנוכחים. אדם קרוב לביתו, לשכונתו. תושבים רואים את הטריטוריה שלהם בראייה שונה מזו של פרנסי העיר. והם יודעים מה הם רוצים. הם מוכנים להשתלב במאמצי הפיתוח העירוניים הנוגעים להם."

מתוך יצירת מעורבות נרקמת מחויבות של התושבים, המשתלבים בפרויקט הפיתוח. בעקבות המפגשים התכופים נוצר מגע אישי בין ראש העיר ובין התושבים, ובזכותו הושגה פתיחות והתאפשר שיתוף פעולה.

 

גישה דומה נקט ראש העיר, מר בנימיני,  גם בעירייה. מתוך אמונה שרק בעזרת עובדים מרוצים אפשר לקדם עניינים ולהשיג מטרות, אמר בנימיני לעובדי העירייה: "זאת עירכם, זה ביתכם, ועבודתכם היא מקור פרנסתכם. בעבודה מסורה ונאמנה תשפרו את איכות החיים שלכם, של משפחותיכם, של שכונתכם ושל העיר כולה." העובדים נכבשו באווירה החדשה והטו שכם למשימה: להזניק את הוד השרון לקראת המאה ה-21.

ואולם ברצון טוב ובכוונות טובות אין די, וכדי לפתח עיר דרוש כסף. לכל עיר יש שני סוגי תקציב: תקציב פיתוח ותקציב שוטף. תקציב הפיתוח נועד אך ורק לפיתוחה של העיר - לסלילת כבישים, להקמת גנים ציבוריים וכדומה. ראש העיר, שבא מעולם העסקים, יצר כלים פיננסיים מהפשרת קרקעות ובזכותם יש להוד השרון מקורות מימון לתקציב הפיתוח. אלא שאי אפשר להוציא כסף זה לאחזקה שוטפת, פינוי אשפה, שכר וכיוצא בכך. לכשיושלם פיתוחה של העיר ובכלל זה השלמת פיתוחו של אזור התעשייה, המבוסס בעיקר על תעשיות עתירות ידע, וכשמספרם של תושבי העיר יעלה על 50,000 נפש, דבר המתממש כבר עכשיו, יגדלו עוד יותר הכנסותיה של העירייה ויאפשרו לה קיום עצמאי.

 

על שני תחומים שמה הוד השרון דגש חזק: על חינוך ועל אסתטיקה. עד סוף שנות ה-80 לא קרה שנפתחה שנת לימודים אחת בלי שביתות במערכת החינוך. היה מחסור בכיתות ובציוד דבר שהביא לתסיסה. מתחילת שנות ה-90 לא פרצה ולו שביתה אחת, הודות למאמצים ולמשאבים שמשקיעה העירייה בחינוך.

 

בתחילת העשור חסרו מקומות לימוד רבים, ואילו באמצעיתו היה החסר לעודף. כמו כן מצטיידים בתי הספר באמצעי לימוד חדישים ובמערכות מיזוג אוויר.
העירייה החליטה לתרום ככל יכולתה לקידום מערכת החינוך ולא להטיל את העול הזה על ההורים, שממילא משלמים הרבה תמורת "חינוך חינם", והקצתה מיליוני שקלים להתקנת מזגנים בבתי הספר ולרכישת מחשבים שישמשו אמצעי עזר חיוני לתלמידים לקראת המאה ה-21.
מלבד השיפור במערכת החינוך מגן הילדים עד סוף בית הספר התיכון, מניחה הוד השרון את התשתית לקמפוס אוניברסיטאי שישרת את אזור המרכז כולו. באמצע שנות ה-90 כבר פעלה בה מכללה למשפט ונקשרו קשרים עם מוסדות להשכלה גבוהה בישראל ובחוץ לארץ להקמת מכללות נוספות.

תחום אחר שמושקעים בו משאבים רבים הוא תרבות שעות הפנאי. עדיין אין בהוד השרון אולמות תיאטרון וקונצרטים אבל שמה הולך לפניה באירועי רחוב חגיגיים.

 

גולת הכותרת בכל שנה היא חגיגת יום העצמאות, הנמשכת למעשה ימים מספר ובמהלכה נוהר אליה קהל רב מכל האזור. ל"ג בעומר הוא חג לילדים ולהוריהם גם יחד: המשפחה כולה מתקבצת סביב למדורה המחממת את האוויר ואת הלב.
אשר לאסתטיקה, בתוך שנים מעטות הכפילה עיריית הוד השרון את מספר הגנים הציבוריים פי ארבעה מ-40 ל-160!

בעזרת המנוף הפיננסי שנוצר בהוד השרון מהיטלים ומאגרות שופרה התשתית בשכונות, שקצתן נבנו בשנות ה-50. שופצו בתים, נסללו - או נסללו מחדש - כבישים והוקמו מדרכות, וכמו כן הולכת ונבנית מערכת ביוב. "צריך למשוך את האוכלוסייה למעלה," אומרים פרנסי העיר. בתחילת העשור היה אפשר לקנות בשכונת גיורא דירה של שני חדרים ב-25,000 דולר. באמצע שנות ה-90 כבר עלתה אותה דירה 100,000 דולר. הדבר אמנם מקשה על זוגות צעירים לרכוש דירה בעיר, אבל משרד הבינוי והשיכון שוב אינו שולח אליה מחוסרי אמצעים בגלל מחיריהן הנמוכים של הדירות בשכונות השוליים. ברגע שמעלים את איכות החיים ואת רמת השכונות, באה אוכלוסייה חדשה. האינטגרציה קלה וטובה יותר. לצד כל שכונה חלשה נבנית שכונה חזקה ובה מרכזים מסחריים משותפים, מועדוני תרבות ופארקים. אותם ילדים מבלים יחד לא רק בבית הספר לפני הצהריים, אלא גם בשכונת המגורים אחר הצהריים ובערב.

 

ככל שהחתך הסוציו-אקונומי בעיר עולה, משתפר מצבה הכספי של העיר והיא יכולה לתרום יותר לרווחת תושביה. מתחילת שנות ה-90 מושכת אליה הוד השרון אוכלוסייה ברמה גבוהה יותר, המשלמת 100% מסים. אוכלוסייה חלשה אינה מסוגלת לשלם מסים, ונהנית מפטורים ומהנחות. אוכלוסייה שמשלמת את מלוא המסים מאפשרת לעיר לרוץ קדימה! - אומרים פרנסי העיר.  (עד כאן לא ידוע מי כתב)

 

2017 בהוד השרון - בהוד השרון כבישים רבים, רמזורים לאורך דרך רמתיים, כיכרות רבות פזורות בעיר גם לנוי וגם למניעת תאונות, בעיר ריאות ירוקות, פארקים רבים, פארק אחו לח שהוא המיוחד במינו בארץ, שכונות חדשות  התפתחו, מתפתחות ומתוכננות. (ש.ק הצריף הראשון )