ב-13 ביולי 1934 הגיעה מרומניה קבוצה בת 44 אנשים שהצטרפה אל עשרה חברים שהספיקו לעלות בסוף 1933. חיכה להם השטח של ההכשרה, "עין השרון", על אדמת קאופמן ברחוב החלוצים במגדיאל. "עין השרון" הקים את שער העמקים(חרתיה) של היום 2010 .,
עליית עין השרון על הקרקע ב'חרתיה', התעכבה. ולהמשיך יחד איתם באותו המחנה הצר והעלוב במגדיאל היה בלתי אפשרי. גרעין ההכשרה במעלה נאלץ לעבור לחודשים אחדים לכפר מל"ל השכנה ולהקים שם על מגרש שקבל, מחנה ארעי, עד שיתפנה המקום במגדיאל.

כשהתפנה שטח עין השרון, ביולי 1935, עברו חברי ההכשרה לשם.
אנשיה השתייכו לתנועת השומר הצעיר.
עבדו בכל הפרדסים והגנים של רמתיים, מגדיאל, ירקונה וכפר מל"ל.
הקימו פרדסים, מסגריה לשערים גדרות ודלתות ובית חרושת לפתיתי סבון.
המסגרייה ופתיתי הסבון הפכו ברבות השנים לתעשייתיים.

בזמן מאורעות תרצ"ו-תרץ"ט 1936 – 1939, "המרד הערבי הגדול", השתתפו חברי ההכשרה בהגנת הישוב.
ב-1 במאי 1939 עזבו אנשיה את מגדיאל. והקימו את קבוץ דליה ברמת מנשה, בתחום השיפוט של מועצה אזורית מגידו. שם היישוב נבחר בהשפעת הכפר הערבי השכן - דלית א-רוחא.
פירוש המילה העברית "דליה", הוא ענף של גפן. 

רשמה:שמחה קליין, הצריף הראשון

כך כותבים אנשי ההכשרה:

מתוך סיכומים לחמש שנות קיומו של קיבוץ "במעלה"  8.1939 - 7.1934   שנשלח על ידי קיבוץ דליה:

"וכך בלי הכרת המציאות הארצישראלית מתוך החיים עצמם, בלי כל עבר ומסורת קיבוצית עצמית, בלי חברה מגובשת במידת מה ובלי ידיעת המקצוע-"ירוקים" בכל - יצאנו לאויר העולם כקיבוץ עצמאי. ידענו את הצפוי לנו, ידענו מה כוחנו ולא הפלגנו בו. אולם גם ידענו כי באש יחושל הברזל והחלטנו לא להירתע.

לא השלינו את עצמנו ולא טעינו, קשה היתה הפגישה הראשונה עם העבודה, עם השמש ולא קלה מזו היתה הפגישה הבלתי אמצעית עם קשיי החיים הקיבוציים בין שני גופים בפרט ובכלל בין אדם למשנהו. תנאי המגורים באוהלים, חוסר סידורים הגייניים וסניטריים מתאימים, הדוחק והצפיפות על שני הדונמים הוסיפו את שלהם. החודשיים שלושה שהיינו צריכים לבלות במגרש הארעי הפכו לשנה.

ביולי 1935 עם בוא הבשורה על עליית "עין השרון" על הקרקע נסתיימה גם תקופת הארעיות לקבוצתנו, רכשנו את מחנהו של הקיבוץ העוזב.

העברתנו למגדיאל היתה בשבילנו מעין התחלה שניה בשלב גבוה יותר.  השתנו לטובה תנאי מגורינו והוטלו עלינו בכל כובדם ורצינותם תפקידיו של הקיבוץ העוזב-בשטחים הפוליטיים והחברתיים. גם פעולתנו הכלכלית קבלה אופי קבוע יותר ומתוכנן. הזעזוע הכלכלי שבא עלינו עם פרוץ מלחמת חבש 1934 בא פלשה איטליה לאתיופיה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. ההכנסות התמעטו ובאין לנו מקורות פרנסה אחרים זולת החקלאות השכירה. התחלנו לחשוב על מקורות פרנסה נוספים על ידי הקמת מפעלי מלאכה וענפי משק עזר אשר עד אז היו מקימים אותם כמעט רק מתוך חישוב העתיד שהוא - ההתיישבות.

ראשון לכל ענפי משק העזר היה גן הירק בן 12 הדונם. לא מעטים היו הכשלונות בגן הראשון אך עם הזמן נרכש הנסיון. הוכשרו עובדים והגן הפך למקור הכנסה לקיבוץ ומקום עבודה ל-2 - 4 חברות. באותו זמן הקמנו גם לול של 300 - 400 עופות. הקמנו מִכְוֶורֶת שצמחה במשך שנתיים מ- 10 כוורות ל- 40 ונתנה כל הזמן הכנסה יפה ליום עבודה. המסגרייה שרכשנו מעין השרון הפכה בזמן קצר למסגרייה הגדולה ביותר בסביבה ולמקור פרנסה חשוב מאד לקיבוץ. מספר העובדים בה גדל משנה לשנה מ- 4 בתחילה עד 15-12 בתקופות מאוחרות, בעונת הקיץ המתה היתה המסגרייה מקור ההכנסה הראשי שלנו.

בשנה הרביעית לקיומנו עלה בידנו להקים מפעל חדש במינו ויחיד בתנועה הקיבוצית – ה"מַסְבֶּנָה". הוא התחיל בתנור שנבנה מלבני חַמְרָה וחבית ישנה. נעשו נסיונות שעלו יפה והניעו אותנו להחליט על הקמת המפעל. בעזרת המחלקה הכלכלית של הקיבוץ הארצי (הקבה"א) קבלנו הלוואה  ראשונה אשר אפשרה לנו להניח את היסוד למפעל והלוואות נוספות על מנת לפתחו עד הגיעו למקור הכנסה די חשוב. תקוות רבות תלינו במפעל זה ואמנם לא התאכזבנו, התוצרת נמכרה בחלקה על ידי "המשביר" ובחלקה ישר לקיבוצים.

למרות כל מאמצינו לא תמיד עלה בידנו להתקיים ממקורות ההכנסה במקום ופעמים רבות נאלצנו על אף הקושי החברתי והמאמץ הפיזי שבזה, לשלוח פלוגות עבודה כדי להשיג את לחמנו מרחוק. נשלחו פלוגות לעבוד בנמל חיפה, במחצבת סולל בונה בעמק חפר, בכביש גן יבנה ועוד.

את תקופת היותנו במושבה מגדיאל סיכמנו בהון עצמי לא גדול, ולמרות זאת היתה עמידתנו במשך כל השנים איתנה.

בה במידה שהקיבוץ התלכד מבחינה חברתית, פחתו העזיבות עד הגיעו לאחוז אפסי בשלוש השנים האחרונות לקיומנו. הלכה ונוצרה תחושת קבע, הרגשת בית. מספר המשפחות גדל עד הגיעו ל-31 מתוך 89 חברים.

במגדיאל נקרא הקיבוץ "במעלה" שהפך להיות קיבוץ דליה שברמות מנשה במועצה האזורית מגידו. הקיבוץ שייך לזרם הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר. שם היישוב נבחר בהשפעת הכפר הערבי – דאליית – א – רוחא. פירוש המילה דליה – ענף של גפן.

הקיבוץ הוקם ב-1 במאי 1939 על ידי חניכי השומר הצעיר מרומניה וגרמניה ובמסגרת יישובי "חומה ומגדל". בין השנים 1944 – 1968 התקיים בקרבת הקיבוץ בתיאטרון הטבעי "כנס המחולות של דליה" שהתפרסם בכל הארץ".

שמחה קליין. הצריף הראשון, 2020