את בית הכנסת הראשון במגדיאל הקימו אשכנזים. כשהגיעו "הבגדאדים" למושבה, הוקצה בצדו של בית הכנסת חדר שנקרא בפי כול "בית הכנסת של הבבלים", אבל באופן רשמי נקרא על שם החכם מבבל יוסף חיים. כעבור שנים תרמו בני הזוג שמש ופלורה סיטי מגרש להקמתו של בית הכנסת של הספרדים. מאז מחזיקים בני העדה את בית הכנסת "הספרדי" והם מקפידים לקיים בו מניין שלוש פעמים ביום.

מאחר שליוצאי עדות אשכנז היה בית כנסת אחד ושני נוסחי תפילה - אחד אשכנזי ואחד שנקרא ספרדי, אבל גם הוא היה מקובל אצל האשכנזים - עלתה השאלה: לפי איזה נוסח יתפללו? מצאו פשרה אופיינית למושבה שהתאפיינה בסובלנות רבה כבר מראשית ימיה: שבת אחת יתפללו לפי נוסח אשכנז, ושבת אחרת - לפי נוסח ספרד. בשמחת תורה הייתה שמחתם של "הבגדאדים" רבה במיוחד. הם היו פולשים לבית הכנסת של האשכנזים, עושים הקפות ועושים שמח. ספר התורה אצל האשכנזים היה מולבש בכתונת. אצל "הבגדאדים" הוא היה מונח בקופסה עגולה ועליה שני ווים שהיו תולים עליהם בחגיגה סרטים או מטפחות צבעוניות. הילדים היו הולכים למקום שבו היה שמח יותר. בשבת היו הילדים מתאספים בבית הכנסת לקרוא דף תלמוד. קראו לזה "תפארת ילדים".

(חשביה אריה, עיר הירוק, סיפורה של הוד השרון, הוד השרון, 1996)