התיישבותם של יהודים על קרקעות שנקנו מהשכנים הערבים, יצרו חיכוכים תמידיים בין אוכלוסיות אלו. בשנים הראשונות להקמת המושבות פרצו מריבות עם הרועים הבדווים ועם תושבי הכפר ביר עדס הסמוך. לשם כך היה צורך בהתארגנות לשמירה על המושבות, ואף בארגון עמדות הגנה וסיורים בדרכים בזמן "המאורעות" (תרפ"ט ו-תרצ"ו-תרצ"ח).

מהתקופה של טרום המדינה, לא פסח חלקם של בני המושבות במאבק לעצמאות ובטחון המדינה הן במחתרות השונות והן במלחמות ישראל כחיילי צה"ל לאחר מכן.