ב-1936 היו עשרות מתושבי מגדיאל יוצאים כל לילה לאייש את 6 העמדות שהוקמו סביבה מחשש מפני התקפה. בכל עמדה שמרו 5-4 אנשים וקודם שהיו הפועלים יוצאים לעבודה בבוקר, היה עובר שם סיור של נוטרים. באחת ההיתקלויות נפל הנוטר צבי ליפשיץ. צבי נפצע פצעי מוות ממארב שהטמינו הערבים בשביל התפוזים (מול המקום שבו נמצא היום בית הספר תל"י), ואריה קולטון נסע במכונית ה"פורד" הישנה של מפעל המים "המרווה" להביא את הפצוע מן המקום שבו נפגע. צבי היה ההרוג הראשון של מגדיאל.

בעקבות אותה תקרית אורגנו עמדות מול הכפר ביר עדס (לימים, שכונת גיל עמל). כשפרצו המאורעות עדיין לא היה רכב ממונע במשטרת תל מונד - היו שם רק פרשים. הערבים התחילו לשים מארבים לסיורים הרכובים, ואז פנו הבריטים לקואופרטיב התחבורה הציבורית "השרון המאוחד" בכפר סבא וביקשו לשכור טנדר ונהג. ליפמן קולטון היה הצעיר בנהגים וכן היה רווק, ולכן הציעו לו את התפקיד. הרכיבו על הטנדר מקלע וקולטון היה נוסע עם השוטרים לפטרולים בשבילים ובדרכי העפר, שכן כבישים לא היו. בשל החשש ממוקשים השתדלו המסיירים שלא לנסוע באותה הדרך הלוך וחזור. כשקיבלו האנגלים רכב משטרתי, שוחרר קולטון וחזר הביתה. ב-5 באפריל 1938 נשא ליפמן לאשה את בחירת לבו ברוריה, שהיתה פעילה כמוהו ב"הגנה" - קולטון היה יוצא לשמירה ואשתו היתה משרתת במגן דוד אדום, לאחר שעברה קורס עזרה ראשונה.