אברהם בן יחיא וברכה עודי, יליד 1926 עלה לארץ בשנת 1943 מתימן.
הגיע במסגרת עלית הנוער מתימן לעדן ומשם באוניה לאלכסנדריה, רכבת מנדטורית הובילה אותו ועוד 80 יתומים מתימן לארץ ישראל בעיצומה של מלחמת העולם השניה.
במשך 5 שנים הראשונות לא היתה לו קורת גג ולא משפחה, השתכן ברווקיה שהיתה ברחוב חנקין במגדיאל, עבד בפרדס ובעבודות מזדמנות, השתייך לאצ"ל והיה לעזר רב לאנשי המחתרת גרשון אנצ`לביץ ובן עמי זמיר. עקב השתיכותו לאצ"ל נמנעה ממנו עבודה, לא ניתן לו קורת גג וקופ"ח סרבה לקבלו.
במלחמת השחרור התגייס לצבא ושרת במסגרת חטיבת אלכסנדרוני, חלק גדול מחבריו נפלו בקרב על מגדל צדק, הוא עצמו נפגע באוזנו ושמיעתו לקויה עד היום, פציעתו משום מה לא הוכרה אף על פי שאושפז בבית חולים.
בשנת 1950 נשא לאישה את שרה לבית עודי, קרובת משפחה שהגיעה באותם ימים כעולה חדשה, בשנת 1953 התגייס שוב לצבא ושרת 9 חודשים אולם לאחר מכן שוחרר מבחינה בריאותית. החל לעבוד במפעל רעפים במגדיאל ורכש בתשלומים חלקת אדמה בשכון נצח ישראל, לאט לאט בנה את ביתו ובבית זה שהוא גר בשיכון נצח ישראל נולדו תשעת ילדיו.
חלק גדול מפעולתו הציבורית נעשתה בסתר וללא פרסום, בצניעותו הרבה נמנע מלגלות את חלקו בעזרה לנצרכים כי טען "שהברכה מצויה בנסתר מהעין", לא פעם כסה בתים של נצרכים ברעפים ללא תשלום כי ראה את מצבם הכלכלי. כשהיו לו כבשים ושחט לצרכי מסחר, חילק בשר לנצרכים ובעיקר למשפחות מרובות ילדים, ביתו היה פתוח לכל אדם שירד מנכסיו והיה במצוקה.
במשך שנות חייו במגדיאל המסתכמות ב-50 שנות עמל, נדוי, מאבק לפרנסה, חינוך, הוא הצליח לשמור על דמותו האנושית ואף לעזור לזולת, אהב את המקום, חינך את ילדיו לדרך ארץ, לאהבת הארץ ולשמירת ערכי היהדות. הוא עצמו שומר מצוות ומוכן עד היום לעזור לכל מי שזקוק לעזרה.
זאת ועוד מעשיו ופעולתיו למען החברה והקהילה ועל כך החליטה הועדה להעניק לו את אות יקיר העיר לשנת 1993.